איך לגרום נחת לבורא עולם?

אדרבה, הדרך להחזיר בעלי חיים לשורשם הוא או על ידי הקרבה או על ידי אכילה שנעשה מחי מדבר והמדבר מקיים בזה מצוות ה' והוא מעלה הכל לשרשו

/>כמו שכתוב: יח וַיֵּצֵא-נֹחַ; וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו, אִתּוֹ..... כ וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַה'; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ (בראשית ח, פסוקים י"ח ו כ').

העולות שהקריב נח גרמו למהפך של ממש בעולם. כתוצאה מזה, הקב"ה כרת ברית עם האדם שלא יחריב את העולם שוב.
כמו שכתוב: והֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. (בראשית ט,יא).
בנוסף לכך, הקב"ה מתיר לאדם לאכול את בעלי החיים שהיו אסורות לפני כן.

כמו שכתוב: כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה (בראשית ט,ג).
קשה להבין את הקשר בין הדברים.

מה מיוחד בקרבן של נח שגרם להקב"ה נחת רוח מיוחדת, של ריח ניחוח?
במה הקרבנות של נח שונים מאלה שהקריבו אדם הראשון ובניו, שהובילו לכריתת ברית עם ה'?

מה הקשר בין הקרבן של נח לבין היתר אכילת בשר?

בע"ה נענה לשאלות האלה על בסיס מאמר של הרב משה לוריא זצ"ל, בספרו "בית גנזי" על פרשת נח.

כאשר הקב"ה ביקש מנח להכניס לתיבה 7 זוגות של בהמות טהורות, הוא הבין שהקב"ה מצפה ממנו להקריב אותם מאוחר יותר. (ראה רש"י בראשית ז,ב).
הדור של נוח האמין שהקב"ה ברא את העולם אבל חשבו שלאחר הבריאה, העולם מתנהל מעצמו על פי המזלות והכוכבים.
נח לא היה שותף לאמונות של בני דורו.
כאשר נח הקריב את הקרבנות, הוא החזיר את העולם לשורשו והצהיר בזאת שהעולם שייך להקב"ה, גם לאחר בריאתו.
זהו דבר מהפכני ששינה את כל סדרי העולם.
נח הכיר בתכלית הבריאה: להעלות את החומר לשורשו ולהכיר במנהיגותו של הקב"ה על עולמו.

כמו שכתוב: " ובזה שהקב"ה אמר לנח לכתחילה להכניס שבעה כדי להקריב, גילה בזה רצונו בבריאה ונתגלה על ידי הקרבנות שעיקר העבודה היא מה שאדם מכיר כי העולם כולו של הקב"ה ובזה שהוא מקריב קרבן הוא מחזיר הכל לשרשו ולמקומו הראשון." (בית גנזי, נח דף ריט).
ניתן להבחין בשינוי הזה, בזמן המרד של דור הפלגה. כאשר הם רצו להילחם בהקב"ה כביכול, כי הם קיבלו את העובדה שבורא עולם מנהל את העולם גם לאחר בריאתו.

עכשיו נענה לשאלות שלנו.

בדור המבול, פעלו בעולם כאילו הוא שלהם ואין השגחה מלמעלה. לכן כאשר הם חטאו, אין ברירה אחרת מצד הקב"ה, אלא להראות להם מי מנהל את העולם באמת ולהחריב אותו.
לעומת זאת, כאשר נח הצהיר בהקרבת הקרבנות, שהעולם שייך להקב"ה, אין סיבה להחריב את העולם כי הוא שלו. אין מקום להרוס דבר שהוא שייך לך.
בנוגע להיתר אכילת בעלי החיים, התשובה היא: כאשר לא הכירו בהקב"ה אז כל בריאה קיימת בפני עצמה ואין סיבה שבריאה אחת תהרוג את השנייה. לכן האדם לא הורשה להרוג בעלי חיים למחייתו.
לאחר שהאדם הכיר ש"יש מנהיג לבירה", מותר לקחת חיים כדי לאכול. כשמקריבים קרבן או אוכלים בעל חי, למעשה אנחנו מעלים את הבעל חי למדרגה גבוהה יותר.
כמו שכתוב: "....אדרבה, הדרך להחזיר בעלי חיים לשורשם הוא או על ידי הקרבה או על ידי אכילה שנעשה מחי מדבר והמדבר מקיים בזה מצוות ה' והוא מעלה הכל לשרשו." (בית גנזי, נח דף ריט).
נראה לומר, שניתן להשוות את 2000 שנות הגלות שלנו לימי המבול-כאשר עם ישראל נרדף ונטבח בכל מקום בעולם.
בשנים האחרונות, זכינו בקצת נחת כאשר הקב"ה התחיל לקבץ אותנו מכל העולם ולתת לנו מדינה עצמאית.
עלינו להכיר תודה ולהזכיר לאומות העולם שהעולם אינו הפקר, והכל מתנהל תחת השגחה צמודה של בורא עולם.
נראה להוסיף, שהיום לאחר כל הניסים הגלויים שזכינו לראות כמו: קיבוץ גלויות, הקמת מדינת ישראל והשפע הכלכלי, עלינו להודות לה' ולהכיר בהנהגתו כלפינו וכלפי אומות העולם.
זהו דבר מינימלי שעלינו לעשות!
כך נגרום לנחת רוח להקב"ה, כמו הקרבנות של נח לאחר המבול.
לכן, יש להתאחד ולחדש את עבודת הקרבנות, במקום המקדש ללא דחייה אמו ואמן!
הגיליון מוקדש לעילוי נשמת אבי מורי יוסף בן שבה שנפטר ב ה' תשרי תשפ"א, אירן בת שבה שנפטרה ב-א' אדר תשפ"א, ולרפואתם השלמה של נעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה.